מהו סינדרום האף הפחוס?
ומדוע חשוב שבעלי כלבים יכירו אותו?

לאחרונה התפרסם המקרה המצער של כלב מגזע בולדוג צרפתי, שהטסתו לחו״ל הסתיימה באופן טראגי. הבולדוג הצרפתי שייך לקבוצת גזעי כלבים המכונים כלבים פחוסי פנים / פחוסי אף ובלועזית – כלבים בראכיצפליים (בראכי=קצר, צפלוס=ראש).
עם קבוצה זו נמנים גם הבולדוג האנגלי, הפאג הסיני, הבוקסר,  הבוסטון טרייר, הפקינז, השיצו, קבליר קינג צ׳ארלס ספניאל,  צ׳ין יפני, בולמסטיף, שרפיי סיני, דוג-דה-בורדו  ועוד.
המבנה הפחוס של הפנים מקנה לכלבים אלה מראה אופייני, לרוב חמוד ומשעשע, והבעה המזכירה הבעת פנים אנושית. לכן רבים מהכלבים הללו צברו פופולריות רבה, ורבים האנשים המגדלים אותם באהבה.
אבל מה שאנשים פחות יודעים הוא שהמבנה הפחוס וה״חמוד״ הזה גובה מהכלב מחיר בריאותי כבד, העלול להשפיע לרעה על איכות חייו, ולעתים אף על תוחלת חייו. כי המבנה הפחוס, שהוקצן במכוון ע״י מגדלים שהרביעו את הכלבים הללו במשך דורות רבים, גורם למערכת הנשימה של הכלב להיות דחוסה ומוצרת, ולמעשה חסומה חלקית. כלב מגזע בראכיצפלי לרוב סובל, בדרגות חומרה שונות, מרשימת הבעיות הבאות, חלקן או כולן:

1. היצרות של הנחיריים: הוא למעשה נושם דרך אף סתום!

2. חיך מאורך: באופן רגיל החיך מפריד בין חלל הפה לבין חללי האף, ומסייע במניעת כניסת מזון לדרכי הנשימה. אבל בכלבים הפחוסים החיך עצמו דווקא נדחס אחורה וחוסם את פתח קנה הנשימה!

3. היפוך של שקיקי הגרון: רקמות בדופן הגרון, ש״נשאבות״ לתוך חלל קנה הנשימה וחוסמות אותו.

4. היצרות של קנה הנשימה.

5. קריסה של דפנות הגרון.

נסו לשאוף אוויר דרך קשית דקה: כך נושם הכלב הבראכיצפלי לאורך חייו. האם כלבכם נוחר בשנתו? האם נשימתו קולנית ומחרחרת? אלה מעידים כי הוא סובל מחסימה חלקית של דרכי הנשימה.  עם השנים, ככל שהכלב מתבגר, הפרעת הנשימה הכרונית והמאמץ הנשימתי המוגבר עלולים להחמיר עוד יותר את החסימה, ולגרום ל"מעגל קסמים" ההולך ומחמיר.

למערכת הנשימה של הכלב 2 תפקידים עיקריים, ההכרחיים לקיום החיים:

1. הולכת אוויר לצורך אספקת חמצן וסילוק CO2.

2. ויסות טמפרטורת הגוף: בעורו של הכלב אין בלוטות זיעה, והוא  מסלק את עודפי החום באמצעות הלחתה: התנשפות מהירה הגורמת לאידוי מים מדרכי הנשימה העליונות, ובכך מקררת את הגוף.

בגלל השינויים האנטומיים הנ"ל במערכת הנשימה של הכלבים הבראכיצפליים, הם עלולים לסבול מקשיי נשימה ואף ממכת חום, גם בתנאים שכלב "רגיל" היה מתמודד איתם ללא כל קושי: טיול רגיל ביום חמים, מאמץ גופני קל, התרגשות או מצבי חרדה – כל אלה עלולים לגרום לסכנת חיים בכלב פחוס. לא כל שכן טיסה ללא השגחת הבעלים.

אז מה ניתן לעשות?

1. לא לעודד הרבעת כלבים הסובלים מהסינדרום הבראכיצפלי.

2. אם הנך בעליו של כלב כזה – חשוב שתקפיד/י  על משקל גוף תקין של כלבך, מאחר והשמנה מכבידה עוד יותר ומחמירה את תסמיני הסינדרום הבראכיצפלי.

3. חשובה מודעות: כלב בראכיצפלי הינו כלב בסיכון גבוה, ואורח חייו צריך להישמר בהתאם: להקפיד על סביבת מחייה קרירה, ולהימנע ככל הניתן ממאמץ-יתר וממצבי סטרס. להימנע מהטסת הכלב, ואם חייבים – אז רק לצדכם ולא בתא המטען.

4. ניתן לתקן באופן כירורגי חלק מהפגמים האנטומיים של הכלב הבראכיצפלי, ובכך להקל על התסמינים ולמנוע החמרתם במשך השנים. כדאי לעשות זאת בגיל צעיר של הכלב (ניתן לביצוע במועד העיקור/סרוס), עוד לפני ההידרדרות במצב הנשימתי. יש גם תרופות שעשויות להקל בחלק מהמקרים. 

5. אם ברשותכם כלב בראכיצפלי – השתמשו ברתמה במקום בקולר צווארי.